החבר החנון שלי

רגע ריאליטי: שני סיפורים רומנטיים נרקמים מול עינינו על גבי המרקע בימים אלה - עמיר וסיוון בבית "האח הגדול", ואור ונלה ב"היפה והחנון". הראשונה נפלה לרגליו של פלייבוי שמשגע אותה וכולנו יודעות שזה ייגמר בבכי; השנייה מצאה, לדבריה, אוצר. האמת - צודקת. מי שצפה אתמול בנשיקה הראשונה של אור ונלה ולא התרגש - לב אבן לו.

De Niro & Pacino

בין "הרשת החברתית" לאלצ'קו האחד והיחיד - חנון זה השחור החדש.
נכון שבשנות ההתבגרות, אנחנו הבנות נופלות ברשתם של באד בויז עם ניחוח של סכנה, אבל ככל שאנחנו מתבגרות אנחנו מבינות - מי שבאמת יעשה לנו קיצי הם החנונים, הילדים הטובים שיש להם משהו בראש חוץ מג'ל.

לכבוד הגיקים, הנה בלוג שהובא לפתחנו לא מזמן ע"י המרמלדה היומית שלנו, כמו מנה טעימה במסעדה: "Nerd Boyfriend". מדובר בבלוג אופנה מקסים שאוסף תמונות של חנונים מובהקים יותר ופחות, למשל וודי אלן, חבורת מונטי פייתון, ג'יימס דין ואחרים, ואף דואג להוסיף קישורים להיכן שניתן להשיג את כל פריטי הלבוש המצוינים שבתמונות.

זהירות, אחד הממכרים ביותר.

Monty Python

תדלק וסע

עולם הבלוגים הוא יקום מרתק. כל אחד יכול לפתוח בלוג ולהגג בו בלי סוף, להעלות תמונות וכל מה שעולה ברוחו. זה כמובן פתח לשטויות אינסופיות ומיותרות, אבל הצד השני והנפלא של העניין הוא שאפשר למצוא ברשת בלוגים מדהימים של אנשים סופר-מוכשרים ויצירתיים.

הבעיה היא שכל בלוג יכול לקחת אותנו לאלפי בלוגים אחרים. הנה סצנריו שחוזר על עצמו תדיר: נתקלנו בתמונה מעניינת בבלוג כלשהו, ובצד, בקטן, מצוין המקור של אותה תמונה, וממש בטעות הקלקנו ימנית על שם האתר, וכשנפתח לנו החלון הקטן ושאל אותנו האם לפתוח בטאב חדש, ואמרנו "טוב, נו, נבדוק רק עוד את הבלוג הזה ואז נמשיך לעבוד. מבטיחים". כעבור שלוש שעות, עשרות חלונות קטנים פתוחים מול עינינו המתמוגגות, ועשרות מיילים נטושים שטרם נקראו ממתינים גלמודים באינבוקס. מה נעשה, שיש כל כך הרבה כישרון ויופי בעולם (הוירטואלי) הזה?

אז מדי פעם נביא טעימונת מהכמות הבלתי נגמרת של הבלוגים והאתרים האלה. שמקום העבודה שלנו לא יסבול לבד.

והיום: בלוג שנקרא "Gas Station", שפשוט אוסף צילומים מעניינים מכל מיני תקופות: צילומי אופנה מוצלחים במיוחד, שחקנים ואמנים מפורסמים מתקופות שונות, צילומים מסרטים אייקוניים, ובגדול מה שנראה לבעלי הבלוג שווה פרסום, כנראה. האמת, לא הצלחנו למצוא מידע על מי שמפעיל את הבלוג, מה שרק מוסיף נופך של מסתורין מתקתק על העניין.

הנה דוגמיות למה שאפשר למצוא פה:

Bette Davis

Pierre Dal Corso

Bradley Pitt

Young Isabella Rosselini 

Dita Von Teese

Bowie Baby

Natalie Portman for Vogue, Jan 2011

Monroe

30 שנה בלי ג'ון או: עוד תירוץ לא לעבוד

ג'ון לנון סופר-קול

מדי פעם, בשיטוטינו ברשת, אנחנו נופלים על אתר או בלוג שמאיימים לחסל לנו כל רגע פנוי (טוב, על מי אנחנו עובדים. זה בא על חשבון זמן עבודה).
הבלוג הבא הוא בדיוק כזה - "Beatle Photo Blog" - וכשמו כן הוא: בלוג מופלא שמעלה מאות תמונות נדירות ומיוחדות של ארבעת המופלאים מכל שנות הקריירה שלהם, ביחד ולחוד.
בעלת הבלוג היא אוסטרלית חביבה בשם תמי, וכבר חמש שנים שהיא מעלה המוני תמונות וגם דואגת להוסיף מעל כל פוסט כותרת משעשעת ולפעמים גם הערה עוקצנית.
במקרה (או שלא... אנחנו מעדיפים להאמין שלא), גילינו את הבלוג היום, בדיוק יום לפני שהעולם יציין 30 שנה לרצח של ג'ון לנון. בין היתר מצאנו שם תמונה שנחשבת לצילום האחרון של ג'ון, ממש דקות לפני שנורה מול פתח ביתו בניו יורק.

תמונה מהקלטות "Hey Jude"

כנראה האחרון של ג'ון

לביטליסטים מושבעים ולמי שנהנה מצילומים מעניינים ונדירים (למשל ג'ורג' הריסון עם בוב מארלי. מי יכול לנחש מה יש לבוב ביד?). ראו הוזהרתם: הנה הלך לכם יום עבודה.

Beatle Photo Blog

סוף סוף נחשף: התמונה של ביונסה מדגמנת טום פורד

 במסגרת שבוע האופנה בניו יורק נערכה בסודי-סודות תצוגת אופנה של מעצב-העל טום פורד. אושיות אופנה מעטות הוזמנו, וצלם אחד בלבד הורשה להיכנס ולצלם את התצוגה, ועד היום - שלושה חודשים אחרי - לא נחשפה ולו תמונה אחת מהתצוגה המדוברת. בין היתר, דיגמנו בתצוגה סלבריטאיות כמו השחקנית ג'וליאן מור, לורן האטון וגולת הכותרת - ביונסה.

הרוחות רחשו וגעשו, הטוויטרים של בלוגרי האופנה צייצו בהתרגשות ובציפייה, אבל רק היום פורסמו התמונות מהתצוגה באופן בלעדי במגזין Harper's Bazaar ואפשר סוף סוף לשטוף את העיניים בביונסה בשמלת פייטים נוצצת, גרביוני רשת, איפור סופר-דרמטי ושיער נפוח במיוחד.

בימים אלה, כשבתי אופנה צריכים לעשות שמיניות באוויר כדי להיות חדשניים, אין ספק שהמהלך השיווקי המעניין של פורד עורר את הבאזז המבוקש, והחזיר את המעצב הוותיק לכותרות.

ניתן לראות עוד תמונות באתר של Harper's Bazaar

אניצ'ה - וינטג' חיפאי

כולנו מכירים את התדמית של חיפה כעיר זקנה, מיושנת, לא מגניבה ולא ססגונית כמו תל אביב. המבינים באופנה מקטרים שאין כאן סצינה אמיתית, שאין לחיפאים טעם וגם למי שיש – אין איפה ואיך ליישם אותו.

לאחרונה נשמעים קולות בכיוון ההפוך: דווקא יש סצינה של אופנת רחוב בחיפה. מי שמטייל בכרמל או בהדר עליון יוכל להיתקל בצעירים וצעירות שמתאמצים להרכיב הופעות ואפשר מדי פעם להבחין באמירות אופנה מעניינות.

סבתא-שיק

אחת מנקודות החובה של הפאשניסטיות החיפאיות היא ללא ספק חנות היד-שנייה "אניצ'ה" שבמרכז הכרמל. החנות נפתחה לפני כשנה וחצי ע"י שושי אברמוב, והיא מציעה פריטים מכל הסוגים – בגדים, תכשיטים, תיקים, כובעים, נעליים, כלי בית ואפילו ספרים – כשהדגש הוא על ייחודיות ואיכות. 

כל מי שהוינטג' זורם בעורקיה עלולה למצוא את עצמה מבלה לא מעט זמן בחנות, בזכות ההיצע המשובח, האווירה הנעימה ובמיוחד לאור העובדה שהמחירים מצחיקים – למשל שמלות ברוח וינטג' ב-60 שקלים, תכשיטים מיוחדים ב-15 שקלים ועוד (אחת הרכישות האחרונות שלי – תיק בניחוח סבתא-שיק ב-17 שקלים בלבד. חוצפה לא לקנות). 

אחת המטרות שבשמה החנות קיימת היא מיחזור – הקונות מעל סכום מסוים יקבלו "סביבתיק", במקום שקית – תיק בד מקסים שנתפר משאריות מצעים. ניתן גם לרכוש אותו ב-5 שקלים. מה לא נעשה למען כדור הארץ.

הפריטים מוצגים באופן מזמין וניכר שנבחרו בקפידה. החנות עובדת בשיטת קונסיגנציה – אם הפריט נמכר, הלקוח שהביא אותו יקבל אחוזים מהמכירה. אם לא נמכר לאחר חודש וחצי הוא עובר לשוק קח-תן שמתקיים פעם בחודש, ביום שישי הראשון של החודש, שבו ניתן להביא פריטים ולקחת אחרים בחינם. כן, כן, וינטג' בחינם. חוצפה כבר אמרנו?

למעוניינים יש לתאם פגישה מראש.

"סביבתיק"

מבחר רכישות אחרונות...

אניצ'ה, מרכז הכרמל, רח' דרך הים 5, חיפה 

 לאתר של אניצ'ה

אניצ'ה בפייסבוק

הטבעת לא נפלה

וידוי: אני מתה על גלית גוטמן. היא ההיידי קלום הישראלית - יפהפייה, חכמה, מצחיקה והכי חשוב - לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, תכונה נדירה לרוב אצל מפורסמים, במיוחד כאלה שנראים ככה.

גלית מקשיבה

וידוי נוסף: למרות כל האמור לעיל, עוד לפני שצפיתי בפעם הראשונה ב"בטבעת זו" כבר פסלתי אותה. מה כבר יש לחדש שלא נאמר על זוגיות, ובטח זו תהיה תכנית רדודה ומלאת מניפולציות רגשיות שלמעשה אמורה לקדם את פרצופה היפה של גלית.


אני שמחה לבשר שהתמכרתי (עד כמה שניתן להתמכר לתכניות מסוג זה, בכל זאת אנחנו לא מדברים על ממתק טלוויזיוני כמו Glee). הזוגות שמופיעים בסדרה מפתיעים בכנותם ובאינטליגנציה שלהם. יצר המציצנות שמושך אותנו לשמוע את הסיפורים שלהם מסופק, אבל מעבר לזה גם מכריח אותנו להסיט את המבט פנימה ולחשוב טוב על עצמנו. הם זה אנחנו, אנחנו זה הם. מעניין גם שאין סוף דבר לכל פרק, אין Happily Ever After, כי אין כזה דבר בחיים. נכון, סוחטים לנו את בלוטות הרגש, אבל עושים את זה בתחכום ובדיוק רגיש, ובניגוד לתכניות ריאליטי אחרות שמטרתן לגרום לנו לשלוח סמס למתחרה זה או אחר בזכות הסיפור העצוב שלו, אין תחושה שיש כאן אג'נדה מאחורי התכנית - רק ניסיון להעמיד לנו מראה מול הפנים, מקסימום לאפשר לנו ללמוד מניסיונם (המר לעיתים) של אחרים.

גלית גוטמן מפתיעה וחושפת צדדים באישיות שלה, מדברת בכנות על החששות שלה והבעיות שמדאיגות את כולנו, היא אמפתית ורכה, מקשיבה ומשוחחת לעניין עם הזוגות המרואיינים ועם הפסיכולוג (ליהוק מוצלח. טוב שלא הביאו אישה), ואם ניתן נהיית יותר ויותר יפה בזכות האמיתיות שלה.

מיה מנג'סת

בסוף כל פרק אני נותרת עם תחושת פסימיות מסוימת - האם כך תמיד נראים חיי נישואין אחרי הרבה שנים? תמיד יש חומר למחשבה כשמסתיים עוד פרק של התכנית. מה חבל שאווירת ההרהור וההתעמקות מקבלת סטירה מצלצלת בדמותה של מיה דגן המעצבנת שמגיעה מייד אחרי. פעם עוד תפסתי ממנה שחקנית מוכשרת ומצחיקולה כזו, בכל זאת ה BFF של עדי אשכנזי, אבל "מתלהבת" לרוע המזל מצדיקה את השם שלה - מתלהבת ומיותרת, לא מצחיקה ומריחה ממאמץ יתר.

אני צריכה לזכור בפעם הבאה לכבות את הטלוויזיה מייד כשגלית מסיימת לדבר...

כן.

מגפיים. אמיליו פוצ'י. קולקציית אביב 2011. אנחה...

Photo: Monica Feudi/GoRunway.com

נא להכיר: אייקון אופנה

למי שמעורה בעולם ה It Girls, הפוסט הבא לא יחדש שום דבר. אבל מה תפקידנו אם לא להאיר את עיני הצמאים לידע אך הלוקים בחוסר זמן/נכונות לחפור בין אתרי האופנה, ולהביא את הבשורה אל העם?

לשם כך הרשו לנו להציג את אלכסה צ'אנג, מי שנושאת את התואר "It Girl" באופנה כבר שנתיים לפחות. איט גירל פירושו מישהי שניחנה בחוש סטייל ייחודי, מצולמת בהופעות שקולעות בול כל פעם, מהווה השראה למעצבים וכמובן בורכה בנתונים פיזיים שמאפשרים לה את כל הנ"ל. רשימה חלקית של איט גירלז בעבר ובהווה: סיינה מילר, מרי-קייט אולסן, אגנס דין, לורדס צ'יקונה ועוד.

אלכסה צ'אנג היא דוגמנית ומגישת טלוויזיה בריטית שפרצה לעולם האופנה ב-2007, והיא אוהבת לשלב פריטי מעצבים עם פריטים יד שנייה ואקססוריז שהיא מעצבת בעצמה. התוצאה היא דרך כלל שיק לא מתאמץ, שזה הסוג שאנחנו הכי אוהבים.

בין המעצבים האהובים עליה ניתן למצוא את שאנל, מיו מיו ומאלברי, שיצרו תיק שקרוי על שמה.

Mulberry Alexa Bag

באתר הרשמי של Vogue יש בלוג שנקרא "Today I'm Wearing", במסגרתו בכל חודש מצלמת דוגמנית אחרת את עצמה בכל יום ומוסיפה כמה מילים על מה שהיא לובשת. בחודש פברואר נבחרה אלכסה צ'אנג להציג את מלתחתה, ואתם מוזמנים להתרשם בעצמכם - Alexa Chung - Today I'm Wearing

Where Everybody Knows Your Name

חלקנו עוד זוכרים את הסדרה האלמותית "Cheers" (או בתרגום המוזר "חופשי על הבר"). מי לא חלם על מקום שכזה, מקום שאליו תמיד נעים להגיע, שמישהו יצעק "Norm!!!" (או את השם שלך) איך שאתה נכנס בדלת.

לפני כשנה וחצי , בתאריך הסימבולי 2.2.2009, נפתח במרכז זיו הפאב-מסעדה "נולה סוקס", על חורבותיו של פאב ה"הסלס" המנוח. ה"נולה" (כפי שהוא מכונה ע"י יודעי דבר) הוקם ע"י שלושה שותפים שחיים ונושמים את נושא חיי הלילה והאלכוהול – מיכה ממן, יוני יוסף וחגי וייס. הפאב מכוון לקהל איכותי ומגוון, שיודע ליהנות משתייה, אוכל, מוסיקה מצוינת ובכלל מהחיים.

המקום מעוצב בקווים אלגנטיים אך ייחודיים, וכשיושבים בנולה מרגישים מנותקים מהעולם החיצון. הגענו למקום שבו אפשר להירגע, לשתות אלכוהול משובח, להתענג על אוכל מעולה, ליהנות מהופעות של הרכבים שונים (בכל שישי בשעה 14:00 הופעות ג'אז ובלוז חיות, הכניסה חינם) ומתערוכות אמנות מתחלפות. האווירה משפחתית ומזמינה ובאותו זמן יש דגש על אמנות ונו, קצת קולטורה אדג'ית. כשיושבים בנולה, לפתע יש תחושה שמשהו קורה בחיפה.

הרופוס. כדי להבין צריך להגיע

בעלי הנולה רואים לנגד עיניהם שתי מטרות קדושות: מוסיקה ושכרות. זהו המקום היחיד בחיפה שבו מנגן די ג'יי בכל ערב. בחגים ואירועים מיוחדים המקום הופך לזירת מסיבות, קומפלט עם ריקודים על הבר וכמויות אלכוהול אדירות במחירים אפסיים, כך שלמי שעוד לא נכח במסיבה של הנולה, מומלץ להשאיר את האגו בחוץ, להצטייד בהרבה מצב רוח ובעיקר בנהג תורן.

אגב, רבים אינם יודעים מה פשר השם "נולה סוקס". הנולאים מעדיפים להשאיר את העניין בגדר תעלומה, אבל למי שבאמת סקרן - ניתן למצוא רמז בלוגו של הפאב.

הפאב פתוח בכל יום מהשעה 11:00 בבוקר לארוחות עסקיות עם מחיר מיוחד לסטודנטים.

כדאי להתעדכן בלוח האירועים וההופעות בדף הפייסבוק של נולה סוקס  

Nola Socks, שלום עליכם 4 מרכז זיו חיפה

סתם ככה

מפעם לפעם נעים להיזכר בענקים ברמה שכבר אין היום.
סתם כי בא לעשות לכם בוקר טוב, קבלו את ג'ים במיטבו -
 לקליפ של  LA Woman

געגועים לג'ון

בעולם חוגגים בימים האחרונים יום הולדת 70 עצוב לג'ון לנון, אחת האגדות הגדולות שהסתובבו בינינו, בני האנוש הקטנים. פעם בדור-שניים העולם מתברך באדם אחד עם השפעה כל כך גדולה על כל כך הרבה אנשים.

לא באמת צריך להכביר במילים על הנשמה הענקית הזאת, על הכישרון הבלתי נתפס והמורשת העל-זמנית שלו.
במקום מילים, עדיף פשוט להקשיב.
הנה כמה פנינים מתוך האוסף האדיר של המתנות שג'ון המטיר על העולם לפני שהמשיך הלאה...

Working Class Hero
Watching the Wheels
Mind Games

יום הולדת שמח, ג'ון. מתגעגעים.

רגעים קטנים של אושר

קשה להתחיל שבוע חדש. החיים מלאים בטרדות וריצות, ומעטים הרגעים שגורמים לנו אושר אמיתי: חיוך של הילדה, ארוחה ממש טובה, ורכישה מוצלחת של נעליים חדשות.

לקראת הסתיו (אני יודעת שמגיע שרב עוד כמה ימים. תנו לי להרגיש סתווית עוד קצת) התחדשתי בנעלי אוקספורד בצבע קאמל שפשוט עשו לי טוב על הנשמה.
קטנות, עדינות ומתאימות להרבה אאוטפיטים, ולא פחות חשוב - נוחות להפליא!
הרי התוספת החדשה:

נעלי אוקספורד - בקתת העור
סקיני גזרה גבוהה - זארה

ריקוד המכונה

זהו, החגים נגמרו. החופש הבא רק בעוד חצי שנה (ונאמר געוואלד), ואנחנו נאלצים לנחם את עצמנו בכל דרך אפשרית שתעזור לנו לפחות להגיע עד סוף השבוע בשפיות יחסית.
כדי להמתיק את מרירות יום א' ולפתוח את השבוע בטוב, הבאתי לכם את הקליפ המופלא של
Florence + The Machine לשיר "Dog Days Are Over", סתם שיהיה לכם בכיף.

 לצפייה בקליפ

וזוהי הזדמנות למי שעוד לא מכיר את הרכב הפופ/רוק המרתק הזה, כי בימינו לא נתקלים כל יום בהרכבים משובחים שמדגדגים לנו מבפנים.
תהנו ותחזיקו מעמד...

הנה פלורנס

שמלת הבשר של גאגא'לה

עולם התקשורת כמרקחה. אפילו כתבים לענייני רצינות, שלרוב מרימים את האף למול נושאים רדודים כמו בידור, פופ ואופנה לא יכלו להתחמק מהתמונות של הבחורה המוזרה עם שמלת הבשר. אין ברירה, חייבים לדבר על זה.

בכל מהדורות החדשות מדברים על זה, בכל העיתונים, כולל "הארץ". אנשים רציניים יושבים ומנתחים את ליידי גאגא כתופעת תרבות. אכן תופעה - אבא שלי אמר שדיברו עליה בחדשות. יום שצמד המילים "ליידי" ו"גאגא" יוצא מפיו של אבא שלי, שלדבריו כל מה שכתוב בבלוג הזה הוא בשבילו סינית, הוא לכל הדעות יום היסטורי.

ליידי גאגא היא גאון תקשורתי, אבל היא לא המציאה את הגלגל, רק המציאה את הגאגא. נכון, אין שום דבר שדומה לה בנוף הבידור העולמי היום, אבל זה כנראה בגלל העובדה שרובנו לא מכירים או לא זוכרים שגם פעם היו אמנים שניסו למשוך תשומת לב ולשבור מסגרות, מה שנקרא "אמני פרובוקציה". גאגא עשתה שיעורי בית אצל כמה כאלה: רשימה מצומצמת תכלול את סלבדור דאלי, אנדי וורהול, ג'ון לנון, מרסל דושאמפ, מדונה ועוד. הליידי היא משב רוח מרענן כי כבר מזמן לא הפציע בשמי התרבות שלנו מישהו כל כך מסקרן, שלא חושש להיראות מכוער או משוגע כדי לטלטל אותנו, וגם עושה את זה בסטייל (שניתן להתווכח עליו, אבל לא כרגע).

(בכוונה לא שמתי את שמלת הבשר. מספיק, ראינו, הבנו, נגעלנו)

כזו היא ליידי גאגא- אמנית פרובוקציה שבמקרה גם שרה. ולא נזלזל במוסיקה - גאגא היא מוסיקאית פופ מוכשרת מאוד וגם זמרת טובה, אבל היא ואנחנו יודעים היטב שבלי התחפושות המוטרפות וההגיגים ההזויים שהיא משחררת היא לא הייתה מגיעה עד הלום.
כולם שואלים - מה בעצם רצתה הליידי להשיג מהשמלה הדוחה הזו? האם רצתה להרגיז את פעילי זכויות בעלי החיים? או שמא ניסתה לעורר בנו גועל כדי שנפסיק לאכול בשר? אולי בכלל רצתה לנסח ביקורת חברתית על האופן שבו מתייחסים לגוף האישה? כך או כך, ליידי גאגא השיגה בדיוק את מה שרצתה: שכולם ידברו על זה.

והנה בדיחונת לסיום: לאחר טקס פרסי הMTV המדובר, גאגא התראיינה בתכנית של אלן דג'נרס והצהירה שלא תכננה ליצור מחלוקת כשלבשה את השמלה.