הטבעת לא נפלה

וידוי: אני מתה על גלית גוטמן. היא ההיידי קלום הישראלית - יפהפייה, חכמה, מצחיקה והכי חשוב - לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, תכונה נדירה לרוב אצל מפורסמים, במיוחד כאלה שנראים ככה.

גלית מקשיבה

וידוי נוסף: למרות כל האמור לעיל, עוד לפני שצפיתי בפעם הראשונה ב"בטבעת זו" כבר פסלתי אותה. מה כבר יש לחדש שלא נאמר על זוגיות, ובטח זו תהיה תכנית רדודה ומלאת מניפולציות רגשיות שלמעשה אמורה לקדם את פרצופה היפה של גלית.


אני שמחה לבשר שהתמכרתי (עד כמה שניתן להתמכר לתכניות מסוג זה, בכל זאת אנחנו לא מדברים על ממתק טלוויזיוני כמו Glee). הזוגות שמופיעים בסדרה מפתיעים בכנותם ובאינטליגנציה שלהם. יצר המציצנות שמושך אותנו לשמוע את הסיפורים שלהם מסופק, אבל מעבר לזה גם מכריח אותנו להסיט את המבט פנימה ולחשוב טוב על עצמנו. הם זה אנחנו, אנחנו זה הם. מעניין גם שאין סוף דבר לכל פרק, אין Happily Ever After, כי אין כזה דבר בחיים. נכון, סוחטים לנו את בלוטות הרגש, אבל עושים את זה בתחכום ובדיוק רגיש, ובניגוד לתכניות ריאליטי אחרות שמטרתן לגרום לנו לשלוח סמס למתחרה זה או אחר בזכות הסיפור העצוב שלו, אין תחושה שיש כאן אג'נדה מאחורי התכנית - רק ניסיון להעמיד לנו מראה מול הפנים, מקסימום לאפשר לנו ללמוד מניסיונם (המר לעיתים) של אחרים.

גלית גוטמן מפתיעה וחושפת צדדים באישיות שלה, מדברת בכנות על החששות שלה והבעיות שמדאיגות את כולנו, היא אמפתית ורכה, מקשיבה ומשוחחת לעניין עם הזוגות המרואיינים ועם הפסיכולוג (ליהוק מוצלח. טוב שלא הביאו אישה), ואם ניתן נהיית יותר ויותר יפה בזכות האמיתיות שלה.

מיה מנג'סת

בסוף כל פרק אני נותרת עם תחושת פסימיות מסוימת - האם כך תמיד נראים חיי נישואין אחרי הרבה שנים? תמיד יש חומר למחשבה כשמסתיים עוד פרק של התכנית. מה חבל שאווירת ההרהור וההתעמקות מקבלת סטירה מצלצלת בדמותה של מיה דגן המעצבנת שמגיעה מייד אחרי. פעם עוד תפסתי ממנה שחקנית מוכשרת ומצחיקולה כזו, בכל זאת ה BFF של עדי אשכנזי, אבל "מתלהבת" לרוע המזל מצדיקה את השם שלה - מתלהבת ומיותרת, לא מצחיקה ומריחה ממאמץ יתר.

אני צריכה לזכור בפעם הבאה לכבות את הטלוויזיה מייד כשגלית מסיימת לדבר...