Jak & Jil Are Back Up the Hill

Tommy's back! After a long absence from his famous streetstyle blog, Tommy Ton - aka JAK & JIL - is back on the air, with his signature photos that capture fashion and style moments, usually from the streets outside fashion weeks. Ton is also the streetstyle photographer for Style.com, the online mecca of fashion. Truly an inspirational blog, so glad it's back up!

(All photos taken from JAK & JIL)

The man himself - Tommy Ton

Introducing: Lana Del Rey

Taking a break from the TLV FW posts... to write about a hot new singer, who some of you may have already heard of - Lana Del Rey (real name: Lizzie Grant).

Del Rey is a singer-songwriter, originally from New York, who has broken out as a new alt-pop sensation in the past few months thanks to her unique music (someone described her music as neo-Nancy Sinatra), her sexy fashion-icon look and what this business loves best - a controversial story. Some people are criticizing her for being fake, a product of the music label/industry monsters that are backing her, saying she's been built up as a brand rather than the authentic artist she's claiming to be. "Oh, and those lips? They gotta be fake, right??"

Fake or not, on thing you can say about this girl is - she's definitely interesting. And, let's not forget the music: hazy, different, it has a smoke-filled room kind of vibe. Her videos (which she claims to have put together herself) are filled with images of old Hollywood and Seventies-style footage, further contributing to that oldies atmosphere she's trying to create, but with a modern twist. And, also, her fashion sense rocks. 

Here is one of her new singles, and my personal favorite so far - "Blue Jeans":

עושה הפסקה מהפוסטים של שבוע האופנה, כדי להגניב הצצה על הבחורה שמסעירה את עולם האינדי-פופ כרגע: לאנה דל ריי (שמה האמיתי: ליזי גרנט). 

דל ריי היא זמרת-יוצרת מניו יורק, שפרצה לתודעה בחודשים האחרונים בזכות שילוב של מוסיקה ייחודית (מישהו תיאר את הסגנון שלה כ"ניאו-ננסי סינטרה"), מראה סקסי-רטרואי וסיפור שערורייתי כמו שאנחנו הכי אוהבים. יש רבים שרואים אותה כתוצר של מכונת ההפקה המשומנת של תעשיית המוסיקה, שמכנים אותה זיוף ולא אמנית אותנטית מיוסרת כפי שהיא מציגה את עצמה. "אה, וגם השפתיים האלה - בטוח לא אמיתי..."

מה שבטוח, היא מעניינת, שונה, והמוסיקה שלה בהחלט מביאה ניחוח של משהו אחר, מעורפל, אווירה של חדר מלא עשן באיזה מועדון בסבנטיז עם טוויסט מודרני. את הקליפים שלה היא טוענת שערכה בעצמה, והם מלאים בקטעים של הוליווד של פעם. אה, וחוש האופנה שלה מעולה. עוד תשמעו עליה.

TLV Fashion Week Impressions - Part II

Some more photos I took on the last day of the Tel Aviv Fashion Week. I met some really nice people (Marika! Elliot!The amazingly talented Tamar Karavan!) and some not so nice people (I won't name names, but there are certain people who work in this field who think that the sun rises out of their backside. You know who you are, and newsflash: it doesn't). But overall it's great to see people working hard at something they have a passion for, and there has to be a reason why passion rhymes with fashion... Have a great week!

Israeli designer Yoav Meir

The lovely Marika from Slovakia. Check out her blog

Grape ring

Fashion Photographer Tamar Karavan                                                

Strike a pose

Fire red

...I love how the light smears the photo

TLV Fashion Week Impressions - Part I

I decided to do this post in English, since I've A. been wanting to add English text to all my previous posts and have been too lazy to do it, and B. because it's much easier to comment about an event that aspired to have an international feel to it (and has managed to somewhat achieve it).

I have to be honest about two things: one, I'm not crazy about Israeli fashion designers. I think most of them are way overrated and have nothing original to offer. Two, I usually find the streetstyle outside international Fashion Weeks to be way more interesting than the actual shows (which is why I'm addicted to Vanessa Jackman's blog). So I took my camera (which I barely know how to use) and shot what I thought were interesting moments outside the Tel Aviv Fashion Week. 

Somehow I also managed to score a front row (!!) ticket to the Shenkar show, which was really exciting. I can't say there were any clothes in the show I was blown away by, but the experience was awesome (not to mention I found myself sitting next to super-talented & super-hilarious Karin Arad!! Hey!). I didn't take any pictures inside the show but if you're interested, xnet has much better photos than I would have taken anyway. 

The next posts will be dedicated to my impressions and favorite moments from outside FW. Enjoy!

!Love the gold scarf

floral chic

mustard & purple

נייטראלי זה השחור הבא - שבוע האופנה בפריז

הקיץ האחרון וגם החורף המתקרב עומדים בסימן של צבע, צבע ועוד צבע.מכל עבר ניבטים אלינו בלוקי הצבע העזים והעליזים, כשהגישה היא - כמה שיותר - יותר טוב, ואם אפשר גם לשלב איזה הדפס או שניים, בכלל הצלחנו.

אבל כנראה שלמוחות הגדולים של עולם האופנה כבר כואבות העיניים, כי אם לשפוט על פי הקולקציות החדשות שהציגו גדולי השמות לקיץ 2012 בשבוע האופנה בפריז (שמסתיים ברגעים אלה ממש), האביב והקיץ הבאים כבר מאופיינים בצבעים רגועים, נייטראליים והרבה יותר רכים.

קחו למשל את קולקציית האביב של קלואה, שלקחה את גווני הקיץ האחרון וריככה אותם, בשילוב עם הרבה לבן, חום, אפרסק בהיר, צבעי פודרה וקצת נגיעות פרחוניות. התחושה של הבגדים היא של זרימה, עדינות, נשיות, קלילות. בניגוד לקולקציות אחרות, כל בגד הוא לביש בהחלט, רומנטי ומחמיא מאוד.

Chloe Spring 2012

אחת הקולקציות הבולטות בשבוע האופנה בפריז היתה זו של ג'יבנשי, תחת המעצב ריקרדו טישי, שלקח את הצבעים שלרוב מזוהים עם הסתיו - ירקרק, חום, שחור - ושילב אותם עם גזרות ייחודיות והבלחות של צבעים מטאליים. לא בטוח שהיינו לובשות חלק גדול מהבגדים, אבל יש כמה ג'קטים שלא היינו מתנגדות למדוד. והיי, מה שטוב לג'יזל, לא יכול להיות רע לפשוטות העם.

Givenchy, Spring 2012. משמאל - ג'יזל סוגרת את התצוגה

אחת התצוגות החשובות בכל שבוע אופנה היא כמובן זו של שאנל, בניצוחו של קארל לאגרפלד הנצחי. כל דוגמנית נחשבת נקראת לדגל - פרייה בהה אריקסן, קרלי קלוס, אריזונה מיוז, אמילי בייקר - וגם שאנל מדברת באותם מושגי צבעים נייטראליים. אמנם פה ושם יש נגיעות של צבעי הניאון האייטיזיים ששורפים לנו את הקרנית כבר כמה עונות, כמו בג'קט פה מימין, אבל הכל מרומז יותר, מעודן יותר.

Chanel Spring 2012. מרומז ומעודן יותר. את הלוק השמאלי, אגב, היינו לוקחות as is

עוד שאנל. מימין - פרייה בהה. משמאל - הנעליים הבאות שלנו

תמיד קצת קשה להתמודד עם לוח הזמנים של עולם האופנה - עוד לא סיימנו עונה מהבילה אחת והם כבר מציגים את העונה החמה של השנה הבאה. עוד לא עשינו ארון קיץ-חורף והם כבר שכחו את קולקציות המעילים והמגפיים, ולמעשה - ברגעים אלה כבר חושבים מה נלבש בסתיו של 2012. זה קצת מסחרר, קצת מבלבל, קשה לעקוב - אבל מה שיפה ברוחות הנושבות של האופנה בתקופה האחרונה זה שהטרנד הוא - anything goes. כל סגנון, כל שילוב, כל תקופה מתחברת עם תקופה אחרת, ומה שחשוב זה מקוריות ויצירתיות. עוד על כך - בפוסט עתידי...

תיק תק

תיק אוברסייז תלוי על הכתף או מתנודד בנון-שאלאנט מהמרפק? קלאץ' אחוז ביד או רצועה ארוכה ודקה באלכסון שיקי?
בניגוד למרבית הגברים שיסתפקו באותו תיק שחור/אפור/חום קטן ופונקציונלי עד שיתפרק וייאלצו לקנות חדש, אנחנו יודעות שהתיק הוא חלק בלתי נפרד מהאאוטפיט, לא פחות חשוב מהנעליים והתכשיטים שבחרנו להיום. וכן, גם אופן האחיזה מעיד משהו על בעלת התיק.

לפני כמה שנים התחילו התאומות אולסן את הטרנד של תליית תיק האוברסייז על פנים המרפק, ותמיד עם בלקברי/קפה/מפתחות ביד כדי להצדיק את תנוחת היד הדי-מטופשת שנותרת באוויר. אפילו אם זה לא נוח, יש משהו בהתייחסות לתיק כאל חלק מהצהרה אופנתית שמוסיף ניחוח סטייל, כאשר אפילו האופן שבו בחרת לשאת את התיק הוא חלק מהאמירה.

מרי קייט אולסן מגזימה

בחרנו הפעם להביא מקבץ תיקים מעניינים, כשחלקם מציעים גם דרכים יצירתיות לנשיאת התיק.

אנג'לינה ג'ולי עם קלאץ' של לואי ויטון, ספטמבר 2011

תלוי על הצוואר

עם רצועה מיוחדת לאחיזה

לא תמיד זה נוח, אבל לא בשביל זה אנחנו כאן

תיק של Celine

(תמונות הרחוב לקוחות מכאן)

אלכסה צ'אנג בתיק סלסלת פיקניק של שאנל

ועוד שניים לסיום:

Bucket Bag - Chloe

Fendi Fall 2011

הסתיו כבר כאן

עדיין חם. חם מאוד. אבל עד כמה שזה נוגע לעולם האופנה, אנחנו כבר עמוק בסתיו-חורף 2011-12, ויש בתי אופנה שכבר יצאו אפילו בקולקציות לאביב הבא. בשבועות האופנה האחרונים ברחבי העולם כבר הציגו את הקולקציות החורפיות ועשו לנו חשק לרוח קרירה, ולו רק בשביל ההזדמנות ליישם כמה מהטרנדים הלוהטים הצפויים לנו בחודשים הקרובים.

חלק נכבד - ומכובד - מאיתנו גדלו בשנות השמונים. כמה ניסינו לשכוח ולמחוק את העשור הזה, כמה פעמים הבטנו בתמונות מהאייטיז וצווחנו: "מה לעזאזל חשבנו אז??" והנה, כמו כל גל רטרו, גם גל האייטיז שב כצונאמי להכות בנו; ואנו, קורבנות האופנה, מודות ומתוודות: אנחנו מתות על זה. שמישהו יחזיר כבר את החותלות.

אחד הטרנדים שהתחילו בקיץ האחרון וממשיך איתנו הוא ה Color Blocks - בלוקי צבע, ובמיוחד השילוב ההו-כה-אייטיזי של ורוד וכתום, או ורוד ואדום. בקיץ שילובי הצבעים האלה הגיעו ב"כמה שיותר זרחני יותר טוב", אבל לקראת הסתיו והעגמומיות המתוקה שבו, הניאון קצת נרגע ומתרכך. הנה המעיל שבשבילו נהיה מוכנות לוותר העונה על יד שמאל (ימין הרי אוחזת בתיק המצוין הזה):

Bottega Veneta, Fall-Winter 2011/12

זה הסתיו עם הענן, והצבעים העונתיים: חרדל, קאמל, אפור, שחור, וכחול, שאליהם רצוי לצרף זריקת צבע עז כמו אדום או סגול, או ה-צבע של העונות האחרונות: ירוק. הנה דוגמא ללוק סתווי מושלם:

Marc Jacobs

דוגמא נוספת, עם טרנד הז'קטים שממשיך מהחורף שעבר:

3.1Phillip Lim Fall 2011

לצד הצבעים העזים, נראה בסתיו הקרוב גם את המשך טרנד ההדפסים והדוגמאות האתניות, גם הוא בן-דוד של שנות השמונים.

Etro, Fall 2011

ונסיים בקמפיין שהטריף את הפאשניסטיות העונה - השחקנית העוברית היילי סטיינפלד (בת 14!) הצטלמה לקמפיין של מיו מיו והאמת, השגעת מוצדקת. אהבנו:

ועכשיו, תסלחו לנו. אנחנו הולכות לשים את המזגן על 10 מעלות ולעשות חורף-קיץ בארון.

50 דרכים לאהוב את פול סיימון

בלחות, בחום המזעזע, בעייפות של סופו של עוד שבוע ארוך ומייגע, כך צעדנו לכיוון איצטדיון רמת גן, עם ההתרגשות הזאת שממפזזת בבטן כשיודעים שהולכים לראות אגדה בלייב. פול סיימון יצר הרבה מהשירים הכי אהובים עלינו, חלק ניכר מהפסקול שליווה את התבגרותנו ואת בגרותנו. מוסיקאי שנכלל ברשימה מצומצמת מאוד של אמנים שהיצירה שלהם מחזיקה על פני עשורים, שיודעים לגעת בנימים החשופים ביותר שלנו ולעשות זאת בכזה חן, בכל כך הרבה דיוק ורגישות.

תמיד יש חשש לפני שהולכים להופעות כאלה. מה אם נתאכזב? מה אם הוא לא ישיר את השירים שכל כך חיכינו להם? נכון שטרחנו וקראנו ביקורות של סיבוב ההופעות הנוכחי שלו גם בחו"ל, ראינו את רשימות השירים שהוא מבצע וידענו שהוא יודע למה אנחנו מחכים. ובכל זאת, הרי לפעמים כגדול הציפייה כן גודל האכזבה.

איצטדיון רמת גן הוא מקום איום ונורא להופעות מכל סוג שהוא. האקוסטיקה מחרידה, מקומות הישיבה רחוקים מדי, ובכלל - מי רוצה לשבת במופע ענק שכזה? בשביל לשבת יכולנו להישאר בבית. אבל, נו, יש גם חבר'ה מבוגרים יותר, לא נוח להם לעמוד, אולי לא היו קונים מספיק כרטיסים אם לא היו מקומות ישיבה וכו'. אז שוין, שיהיה האיצטדיון. אחרי כמה שירים הבנו שאם נשב כל ההופעה באמת נרגיש שפספסנו, אז קמנו ועברנו לפזז בין המעברים (לאט לאט הצטרפו אלינו, בהיסוס מה, עוד כמה אנשים).

נודה - לא הקשבנו לאלבום החדש של פול סיימון. התירוץ הרשמי היה שהדיסק שצרבו לנו לא ניגן כמו שצריך באוטו, ובאמת התכוונו להגיע מוכנים. אז לא הכרנו את השירים מהחדש, אבל פול בהחלט עשה לנו חשק להמיר את הפורמט או מה שצריך לעשות כדי שנוכל להקשיב. פול סיימון הוא מוסיקאי מחונן, וככזה הוא כמובן יודע לבחור מוסיקאים מעולים לעבוד איתם. הלהקה שלו פשוט מצוינת, חבורה של וירטואוזים שיודעים את העבודה היטב.
ואת השירים שחיכינו לשמוע קיבלנו, בלי חנופה ובלי פומפוזיות. הנה התיפוף המוכר של Ways to Leave you Lover 50 והלב מתחיל לתופף גם. אחר כך מגיעים כל הלהיטים האחרים. צלילי השקט, קודאכרום, הכל נראה יותר טוב בשחור-לבן. כשהריגוש מגיע הוא מגיע בגדול. יש משהו כל כך חד פעמי, תחושה בלתי מוסברת כזו כשעוצרים לרגע ומנסים לעכל את העובדה שהנה, שם, רחוק על הבמה, הנקודה המטושטשת הזו היא אגדה חיה. שהצלילים האלה לא בוקעים מדיסק אלא אשכרה מהגיטרה שלו, שאלה האצבעות שלו ממש שפורטות על המיתרים עכשיו.

נכון, זה לא היה אותו ריגוש שחשנו בהופעות אחרות כמו של דייויד בואי או פול מקרטני, מהן יצאנו צרודים וחרשים עם שרירים תפוסים מרוב קפיצות. המוסיקה של פול סיימון איננה רוק איצטדיונים בועט ומנסר, אלא מוסיקה מלטפת ונוגעת ללב, וככזו - המופע סיפק את הסחורה. אחרי בואי, מקרטני ומדונה, עכשיו אנחנו יכולים לסמן וי על עוד אחד מעמודי התווך של המוסיקה שעושה לנו שליחטות בלב. נצטט את אחד השלטים שהונפו אתמול באיצטדיון - Thank U Paul

והנה פול עם עוד ענק שכבר הצטרף ללהקה הגדולה שבשמיים, מתוך הופעה  ב"סאטרדיי נייט לייב". אתמול בערב, שר פול סיימון את השיר הזה לבד.

כוכב נולד - זה נשמע יותר טוב באנגלית

כוכב נולד בעונה עשירית. עייפה, עצלה, לא כל כך יפה, כמאמר השיר. יש פה ושם הבלחות של כשרונות שנעים להכיר (דוד לביא, הצמד נדב ואסף) ואפילו מירי מסיקה לא תמיד מעצבנת. אבל בסך הכל, הרי ברור שלא מכאן תבוא הישועה של המוסיקה הישראלית ובטח שלא של הרוק הישראלי.

אתמול (יום רביעי) שודר ספיישל שירים בלועזית. המתמודדים נאלצו (או בעצם - שמחו) לשיר שירים בכל שפה שאינה עברית. הפלא ופלא - פתאום נדלק בהם משהו, וכתוצאה גם בקהל ובשופטים. הרוב שרו באנגלית, אבל היו גם כאלה שהעיזו - תימנית, צרפתית, ערבית וספרדית גם נשמעו, ונשמעו לא רע אפילו.

ההצלחות של הערב היו דוד לביא (מפתיע, אנחנו יודעות) שעל אף בחירה שנראתה צפויה מעט ("Creep"  של רדיוהד), הצליח להעיף את הגג עם שיר שישב עליו בול. כאילו תום יורק כתב אותו במיוחד עבורו. עוד הפתיע לירון רמתי שסלסל בתימנית וכמה צפוי, הרס את מרגול (טוב, לא חוכמה, טריק זול). רמתי שיחק במגרש הביתי שלו וזה ניכר. חגית יאסו המתקתקה (מדי לפעמים) הביאה ביצוע חביב ל Killing Me Softly בעיבוד של הפוג'יז. יש לה יכולות קוליות מרשימות אבל מה שמצא חן בעינינו היה לראות אותה משתחררת, רוקדת וזזה על הבמה. והיא גם נראתה נפלא.

דוד לביא. האיש והעיניים

דווקא הצמד נדב ואסף, הפייבוריטים שלנו, איכזבו כשבחרו בביצוע מעט אנמי ל Imagine האלמותי של לנון הנצחי. אולי כי זה שיר כל כך מוכר, אולי כי אף אחד לא באמת יכול לעשות לו חסד. או אולי כי דווקא מהם ציפינו להביא אותה באיזה רוק משובח ומנסר, איזה זפלין טוב או אפילו ביטלס אחר, מקפיץ יותר. אם יש מישהו שם שיכול לעשות את זה - אלה שני החברלייצים האלה. שוין, אנחנו עדיין בעדם.
אורטל אדרי סגרה את הערב עם כריסטינה אגילרה. אין ספק שיש לה קול, אבל גם אין לנו ספק שדרכה עומדת להסתיים בקרוב. אין לה את מה שסיימון קאוול מכנה ה - X פקטור. פשוט ככה, אין לה.

הצטערנו לראות שמלי שלום הלכה הביתה, אבל בינינו - מגיע לה. אהבנו אותה מהאודישן הראשון, היא שונה ומעניינת וזמרת מעולה, אבל היא הגיעה לזחיחות או לחוסר הבנה של מה היא צריכה להביא לתכנית. לבחור שיר כמו Girls Just Wanna Have Fun, כשיש לך הזדמנות להפגיז באיזה שיר לועזי שרק תרצי, זו אכן פריבילגיה שאין לה, כפי שאמר ניצני המלך. טוב היתה עושה לו היתה בוחרת אפילו שיר אחר של סינדי לאופר, משהו שקט ומפגיז כמו  True Colors ומראה את הצד הרך והעמוק שלה.

אבל מה כל זה אומר, כשהתכנית הכי טובה של כוכב נולד היא ספיישל שירים לועזיים? האם נגמרו השירים היפים בעברית? האם רק כאן המתמודדים באמת מביאים את עצמם? יש תחושה שמכאן אפשר רק לרדת. כוכב נולד היא בכלל עגלה שכבר מזמן נוסעת בלי סוס, דוהרת על גלי הרייטינג אל עבר התרסקות, כשצביקה הדר עוד מנסה פה ושם לתפוס את המושכות ולהשתלט עליה, אבל במקום זה יוצאת לו עוד בדיחת דוד-מנחם-בליל-הסדר.

מסיקה. זו כנראה הפעם האחרונה שהיא תופיע כאן

ועוד מילה על מירי מסיקה: מי שמכיר אותנו יודע שהיא, אממ, לא כוס התה שלנו, בלשון המעטה. מה שכן, מגיע שאפו ענק לסטייליסטים שלה - האיפור מושלם, השיער נהדר והצבעים - בול. משבוע לשבוע היא משתפרת והופכת לדיווה שהיא מנסה להיות. סחתיין.

ניו קיד און דה בלייק

טוב, היא לא בדיוק ניו. מי שעוקב אחרי Gossip Girl כבר ארבע עונות (מודות באשמה) כבר הספיק להכיר את התופעה המכונה סרינה ון דר וודסן, הלא היא בלייק לייבלי, ה It Girl הכי איט שיש באיזור כרגע.
איך אומרים? יש יפות ממנה אבל אין יפה כמוה. יש משהו בבחורה הזאת שפשוט מושך את העין. היא בלונדינית ושזופה, יש לה חיוך של אין-לי-דאגות-בחיים, יש לה רגליים מפה ועד אפסטייט מנהטן ובאופן כללי היא משדרת וייב של נערת גולשים קליפורנית, אבל עם שיק של מילאנו.בטקס פרסי הקולנוע של MTV היא הופיעה בשמלה של מייקל קורס והפילה פה אחד את כל מבקרי האופנה, שהכתירו אותה כמנצחת הסטייל הגדולה של הערב.

לייבלי לובשת מייקל קורס ועולם האופנה מתעלף

עניין השיק הוא תודות לכמה דברים: הסטייליסטים המצויינים של גוסיפ גירל (להלן GG) שיצרו דמות עם סטייל לא מתאמץ אבל מדויק להפליא, העובדה שקארל לאגרפלד, מעצב הבית של שאנל ואושיית אופנה בסדר גודל פלנטארי, הכריז עליה לא מזמן כ"נערת החלומות האמריקנית" והזמין אותה להיות הפנים החדשות של מותג התיקים "Madmoiselle" של שאנל. חוץ מזה, הרומן של לייבלי עם אנה וינטור ושערי Vogue הוא כבר מזמן חדשות ישנות. כל אלה הולידו את האיט גירל הנוכחית של עולם האופנה, ותוסיפו לזה את הרומן כן-או-לא עם אחד, ליאונרדו דיקפריו, וקיבלתם כוכבנית שמטפסת במהירות לרמת מגה-סטאר.

לייבלי וה BFF החדשה, אנה וינטור

בלייק וקארל לאגרפלד

Blake lively for "Madmoiselle" Chanel

השער האחרון אותו היא כובשת הוא של המגזין היוקרתי "גלאמור". כל זה קורה בו בזמן שמתחוללת שערורייה סביב תמונות עירום שלה שדלפו לרשת, כשמערכת היח"צ שלה טוענת בתוקף כי הן "100% מזויפות". בתמונות נראית לייבלי (לכאורה, לכאורה) מצלמת את עצמה במצלמת הסלולאר שלה במגוון פוזיציות מעניינות וחושפניות. האמת, התמונות לא נראות מזויפות, ובכל מקרה מי שזו לא תהיה שמצולמת שם יכולה להתנחם בזה שבלי פוטושופ וריטושים, היא מושלמת. ואנחנו, מה נגיד. אנחנו מחכות לראות מה סרינה תלבש בעונה הבאה של GG, אבל בעצם הכי הכי רוצות שבלייר וצ'אק יתאפסו על עצמם כבר.

על השער של Glamour, יוני 2011

"נבחרת ישראל" - מסריח ממאמץ

נפתח בוידוי: לא צפינו ב"נבחרת ישראל בטלוויזיה" עד הסוף. מה שמוביל לכמה שאלות:
מישהו יכול להאשים אותנו?
האם היה באמת צורך לצפות עד הסוף כדי להבין שמדובר בזוועה?
ועוד - האם לא יכולנו להבין את זה כבר מהפרומואים?


מה שקורה לרוב עם תכניות חדשות, זה שהפרומואים המושקעים מביאים את ההיילייט של התכנית, ונוטעים בצופה תחושה שמשהו טוב מחכה לו בתכנית ושווה לצפות, הצופה נופל במלכודת ומתאכזב. במקרה של "נבחרת ישראל", אפילו הפרומואים גרמו לנו לגלגל עיניים ולבטל מראש את הסיכוי של העניין הזה לעבוד. אבל כיוון שאנחנו מנסים לכבוש את הציניות המושרשת בנו, אמרנו שניתן לזה צ'אנס. אפילו לא התאכזבנו, כי ידענו בדיוק מה מחכה לנו - אוסף של חיקויים לא מצחיקים ולא מדויקים, פאנצ'ים ברמה של בית ספר יסודי, שחקנים מוכשרים אך מזיעים ממאמץ-יתר ומנחה עאלק-מגניב. ("קיציס? מי זה בכלל?") בסדר, מיקי גבע חקיין טוב. יופי.


כל הביקורות של הבוקר-שאחרי קוטלות את פרק הפתיחה של התכנית על כך שהיא מנסה להידמות לחללית האם, "ארץ נהדרת", ונכשלת כישלון חרוץ. הכל נכון, רק שמי יקום ראשון ויקרא למלך עירום? במילים אחרות, למה לחקות משהו שלכשעצמו כבר מזמן איננו ראוי לחיקוי? 


הרי אותה בעיה היתה עם תכניות אחרות כמו "שבוע סוף", שניסו גם הן לרכב על אותו פורמט של "ארץ". מה לעשות שהפורמט כבר נטחן, נלעס ונמאס כמה עונות אחורה. מי הגאון שישב וחשב לעצמו, "ארץ נהדרת ממש מצליחה, בכלל לא יורדים עליהם שהם כבר סוס מת, בואו נעשה גירסה משלנו"? ומי הם אותם קברניטי טלוויזיה חשובים שנתנו אור ירוק לעסק הזה? האם מישהו מהם חשב לעצמו באמת שזה יצליח? 

האמת - אנחנו גאים בעצמנו שהעברנו ערוץ. נחסכה מאיתנו עוגמת נפש. מה חבל שכשחיפשנו משהו אחר לראות, נתקלנו בזוועה אחרת ששמה "101 דרכים לחקות את ווייפ-אאוט" (או משהו כזה). 

התכנית היחידה שבאמת מצחיקה אותנו כרגע.

דברים ש(לא) רואים מקאן

מאוד מאוד רצינו להכין פוסט מושקע ושנון על אופנת פסטיבל קאן. באמת רצינו. אבל היום הבלוג החליט להשתגע ולשגע אותנו (זה התחיל בדיוק אחרי שכתבנו כמה דברים קצת מרושעים על אנג'לינה ג'ולי. המממ.)

אז ניסינו, מחקנו, העתקנו, סגרנו חלונות, פתחנו, אווררנו, ושום דבר לא עזר. כנראה שאלילי הבלוגוספירה לא בצד שלנו היום. נסכם ונאמר שקירסטן דאנסט היא מצטיינת הפסטיבל מבחינתנו, טילדה סווינטון מהממת ונעמי קמפבל עשתה חיקוי מוצלח של ביג בירד,  ומי שממש רוצה לדעת למה מוזמן לחפש ברחבי הוירטואליה את התמונות.

מה שכן, לא התאפקנו: מישהו יודע מה לעזאזל קרה לפרצוף של אומה תורמן???