החבר החנון שלי

רגע ריאליטי: שני סיפורים רומנטיים נרקמים מול עינינו על גבי המרקע בימים אלה - עמיר וסיוון בבית "האח הגדול", ואור ונלה ב"היפה והחנון". הראשונה נפלה לרגליו של פלייבוי שמשגע אותה וכולנו יודעות שזה ייגמר בבכי; השנייה מצאה, לדבריה, אוצר. האמת - צודקת. מי שצפה אתמול בנשיקה הראשונה של אור ונלה ולא התרגש - לב אבן לו.

De Niro & Pacino

בין "הרשת החברתית" לאלצ'קו האחד והיחיד - חנון זה השחור החדש.
נכון שבשנות ההתבגרות, אנחנו הבנות נופלות ברשתם של באד בויז עם ניחוח של סכנה, אבל ככל שאנחנו מתבגרות אנחנו מבינות - מי שבאמת יעשה לנו קיצי הם החנונים, הילדים הטובים שיש להם משהו בראש חוץ מג'ל.

לכבוד הגיקים, הנה בלוג שהובא לפתחנו לא מזמן ע"י המרמלדה היומית שלנו, כמו מנה טעימה במסעדה: "Nerd Boyfriend". מדובר בבלוג אופנה מקסים שאוסף תמונות של חנונים מובהקים יותר ופחות, למשל וודי אלן, חבורת מונטי פייתון, ג'יימס דין ואחרים, ואף דואג להוסיף קישורים להיכן שניתן להשיג את כל פריטי הלבוש המצוינים שבתמונות.

זהירות, אחד הממכרים ביותר.

Monty Python

תדלק וסע

עולם הבלוגים הוא יקום מרתק. כל אחד יכול לפתוח בלוג ולהגג בו בלי סוף, להעלות תמונות וכל מה שעולה ברוחו. זה כמובן פתח לשטויות אינסופיות ומיותרות, אבל הצד השני והנפלא של העניין הוא שאפשר למצוא ברשת בלוגים מדהימים של אנשים סופר-מוכשרים ויצירתיים.

הבעיה היא שכל בלוג יכול לקחת אותנו לאלפי בלוגים אחרים. הנה סצנריו שחוזר על עצמו תדיר: נתקלנו בתמונה מעניינת בבלוג כלשהו, ובצד, בקטן, מצוין המקור של אותה תמונה, וממש בטעות הקלקנו ימנית על שם האתר, וכשנפתח לנו החלון הקטן ושאל אותנו האם לפתוח בטאב חדש, ואמרנו "טוב, נו, נבדוק רק עוד את הבלוג הזה ואז נמשיך לעבוד. מבטיחים". כעבור שלוש שעות, עשרות חלונות קטנים פתוחים מול עינינו המתמוגגות, ועשרות מיילים נטושים שטרם נקראו ממתינים גלמודים באינבוקס. מה נעשה, שיש כל כך הרבה כישרון ויופי בעולם (הוירטואלי) הזה?

אז מדי פעם נביא טעימונת מהכמות הבלתי נגמרת של הבלוגים והאתרים האלה. שמקום העבודה שלנו לא יסבול לבד.

והיום: בלוג שנקרא "Gas Station", שפשוט אוסף צילומים מעניינים מכל מיני תקופות: צילומי אופנה מוצלחים במיוחד, שחקנים ואמנים מפורסמים מתקופות שונות, צילומים מסרטים אייקוניים, ובגדול מה שנראה לבעלי הבלוג שווה פרסום, כנראה. האמת, לא הצלחנו למצוא מידע על מי שמפעיל את הבלוג, מה שרק מוסיף נופך של מסתורין מתקתק על העניין.

הנה דוגמיות למה שאפשר למצוא פה:

Bette Davis

Pierre Dal Corso

Bradley Pitt

Young Isabella Rosselini 

Dita Von Teese

Bowie Baby

Natalie Portman for Vogue, Jan 2011

Monroe

30 שנה בלי ג'ון או: עוד תירוץ לא לעבוד

ג'ון לנון סופר-קול

מדי פעם, בשיטוטינו ברשת, אנחנו נופלים על אתר או בלוג שמאיימים לחסל לנו כל רגע פנוי (טוב, על מי אנחנו עובדים. זה בא על חשבון זמן עבודה).
הבלוג הבא הוא בדיוק כזה - "Beatle Photo Blog" - וכשמו כן הוא: בלוג מופלא שמעלה מאות תמונות נדירות ומיוחדות של ארבעת המופלאים מכל שנות הקריירה שלהם, ביחד ולחוד.
בעלת הבלוג היא אוסטרלית חביבה בשם תמי, וכבר חמש שנים שהיא מעלה המוני תמונות וגם דואגת להוסיף מעל כל פוסט כותרת משעשעת ולפעמים גם הערה עוקצנית.
במקרה (או שלא... אנחנו מעדיפים להאמין שלא), גילינו את הבלוג היום, בדיוק יום לפני שהעולם יציין 30 שנה לרצח של ג'ון לנון. בין היתר מצאנו שם תמונה שנחשבת לצילום האחרון של ג'ון, ממש דקות לפני שנורה מול פתח ביתו בניו יורק.

תמונה מהקלטות "Hey Jude"

כנראה האחרון של ג'ון

לביטליסטים מושבעים ולמי שנהנה מצילומים מעניינים ונדירים (למשל ג'ורג' הריסון עם בוב מארלי. מי יכול לנחש מה יש לבוב ביד?). ראו הוזהרתם: הנה הלך לכם יום עבודה.

Beatle Photo Blog

סוף סוף נחשף: התמונה של ביונסה מדגמנת טום פורד

 במסגרת שבוע האופנה בניו יורק נערכה בסודי-סודות תצוגת אופנה של מעצב-העל טום פורד. אושיות אופנה מעטות הוזמנו, וצלם אחד בלבד הורשה להיכנס ולצלם את התצוגה, ועד היום - שלושה חודשים אחרי - לא נחשפה ולו תמונה אחת מהתצוגה המדוברת. בין היתר, דיגמנו בתצוגה סלבריטאיות כמו השחקנית ג'וליאן מור, לורן האטון וגולת הכותרת - ביונסה.

הרוחות רחשו וגעשו, הטוויטרים של בלוגרי האופנה צייצו בהתרגשות ובציפייה, אבל רק היום פורסמו התמונות מהתצוגה באופן בלעדי במגזין Harper's Bazaar ואפשר סוף סוף לשטוף את העיניים בביונסה בשמלת פייטים נוצצת, גרביוני רשת, איפור סופר-דרמטי ושיער נפוח במיוחד.

בימים אלה, כשבתי אופנה צריכים לעשות שמיניות באוויר כדי להיות חדשניים, אין ספק שהמהלך השיווקי המעניין של פורד עורר את הבאזז המבוקש, והחזיר את המעצב הוותיק לכותרות.

ניתן לראות עוד תמונות באתר של Harper's Bazaar

אניצ'ה - וינטג' חיפאי

כולנו מכירים את התדמית של חיפה כעיר זקנה, מיושנת, לא מגניבה ולא ססגונית כמו תל אביב. המבינים באופנה מקטרים שאין כאן סצינה אמיתית, שאין לחיפאים טעם וגם למי שיש – אין איפה ואיך ליישם אותו.

לאחרונה נשמעים קולות בכיוון ההפוך: דווקא יש סצינה של אופנת רחוב בחיפה. מי שמטייל בכרמל או בהדר עליון יוכל להיתקל בצעירים וצעירות שמתאמצים להרכיב הופעות ואפשר מדי פעם להבחין באמירות אופנה מעניינות.

סבתא-שיק

אחת מנקודות החובה של הפאשניסטיות החיפאיות היא ללא ספק חנות היד-שנייה "אניצ'ה" שבמרכז הכרמל. החנות נפתחה לפני כשנה וחצי ע"י שושי אברמוב, והיא מציעה פריטים מכל הסוגים – בגדים, תכשיטים, תיקים, כובעים, נעליים, כלי בית ואפילו ספרים – כשהדגש הוא על ייחודיות ואיכות. 

כל מי שהוינטג' זורם בעורקיה עלולה למצוא את עצמה מבלה לא מעט זמן בחנות, בזכות ההיצע המשובח, האווירה הנעימה ובמיוחד לאור העובדה שהמחירים מצחיקים – למשל שמלות ברוח וינטג' ב-60 שקלים, תכשיטים מיוחדים ב-15 שקלים ועוד (אחת הרכישות האחרונות שלי – תיק בניחוח סבתא-שיק ב-17 שקלים בלבד. חוצפה לא לקנות). 

אחת המטרות שבשמה החנות קיימת היא מיחזור – הקונות מעל סכום מסוים יקבלו "סביבתיק", במקום שקית – תיק בד מקסים שנתפר משאריות מצעים. ניתן גם לרכוש אותו ב-5 שקלים. מה לא נעשה למען כדור הארץ.

הפריטים מוצגים באופן מזמין וניכר שנבחרו בקפידה. החנות עובדת בשיטת קונסיגנציה – אם הפריט נמכר, הלקוח שהביא אותו יקבל אחוזים מהמכירה. אם לא נמכר לאחר חודש וחצי הוא עובר לשוק קח-תן שמתקיים פעם בחודש, ביום שישי הראשון של החודש, שבו ניתן להביא פריטים ולקחת אחרים בחינם. כן, כן, וינטג' בחינם. חוצפה כבר אמרנו?

למעוניינים יש לתאם פגישה מראש.

"סביבתיק"

מבחר רכישות אחרונות...

אניצ'ה, מרכז הכרמל, רח' דרך הים 5, חיפה 

 לאתר של אניצ'ה

אניצ'ה בפייסבוק

הטבעת לא נפלה

וידוי: אני מתה על גלית גוטמן. היא ההיידי קלום הישראלית - יפהפייה, חכמה, מצחיקה והכי חשוב - לא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, תכונה נדירה לרוב אצל מפורסמים, במיוחד כאלה שנראים ככה.

גלית מקשיבה

וידוי נוסף: למרות כל האמור לעיל, עוד לפני שצפיתי בפעם הראשונה ב"בטבעת זו" כבר פסלתי אותה. מה כבר יש לחדש שלא נאמר על זוגיות, ובטח זו תהיה תכנית רדודה ומלאת מניפולציות רגשיות שלמעשה אמורה לקדם את פרצופה היפה של גלית.


אני שמחה לבשר שהתמכרתי (עד כמה שניתן להתמכר לתכניות מסוג זה, בכל זאת אנחנו לא מדברים על ממתק טלוויזיוני כמו Glee). הזוגות שמופיעים בסדרה מפתיעים בכנותם ובאינטליגנציה שלהם. יצר המציצנות שמושך אותנו לשמוע את הסיפורים שלהם מסופק, אבל מעבר לזה גם מכריח אותנו להסיט את המבט פנימה ולחשוב טוב על עצמנו. הם זה אנחנו, אנחנו זה הם. מעניין גם שאין סוף דבר לכל פרק, אין Happily Ever After, כי אין כזה דבר בחיים. נכון, סוחטים לנו את בלוטות הרגש, אבל עושים את זה בתחכום ובדיוק רגיש, ובניגוד לתכניות ריאליטי אחרות שמטרתן לגרום לנו לשלוח סמס למתחרה זה או אחר בזכות הסיפור העצוב שלו, אין תחושה שיש כאן אג'נדה מאחורי התכנית - רק ניסיון להעמיד לנו מראה מול הפנים, מקסימום לאפשר לנו ללמוד מניסיונם (המר לעיתים) של אחרים.

גלית גוטמן מפתיעה וחושפת צדדים באישיות שלה, מדברת בכנות על החששות שלה והבעיות שמדאיגות את כולנו, היא אמפתית ורכה, מקשיבה ומשוחחת לעניין עם הזוגות המרואיינים ועם הפסיכולוג (ליהוק מוצלח. טוב שלא הביאו אישה), ואם ניתן נהיית יותר ויותר יפה בזכות האמיתיות שלה.

מיה מנג'סת

בסוף כל פרק אני נותרת עם תחושת פסימיות מסוימת - האם כך תמיד נראים חיי נישואין אחרי הרבה שנים? תמיד יש חומר למחשבה כשמסתיים עוד פרק של התכנית. מה חבל שאווירת ההרהור וההתעמקות מקבלת סטירה מצלצלת בדמותה של מיה דגן המעצבנת שמגיעה מייד אחרי. פעם עוד תפסתי ממנה שחקנית מוכשרת ומצחיקולה כזו, בכל זאת ה BFF של עדי אשכנזי, אבל "מתלהבת" לרוע המזל מצדיקה את השם שלה - מתלהבת ומיותרת, לא מצחיקה ומריחה ממאמץ יתר.

אני צריכה לזכור בפעם הבאה לכבות את הטלוויזיה מייד כשגלית מסיימת לדבר...

כן.

מגפיים. אמיליו פוצ'י. קולקציית אביב 2011. אנחה...

Photo: Monica Feudi/GoRunway.com