88 FM - פוסט הערצה

קיבלתי הזמנה להשקה של לוח השידורים החדש של 88 אף אם. מעניין, כי אף אחד לא גילה למי שהזמין אותי שאני מאזינה קבועה של התחנה, מסוג האנשים שיאכלו לכם את הראש על איזו תחנה מעולה זו ואפילו שיש פרסומות זה עדיף מכל דבר אחר, ולא סתם כי אין אלטרנטיבה וגלגל"צ היא, טוב, נו, גלגל"צ – ב-88 יושבים אנשים שברור כשמש כי הם אוהבי מוסיקה, מעריכים אותה, חיים ונושמים אותה. 

על אף שמדובר בתחנה השייכת לרשות השידור – אותה רשות שידור שאחראית על הערוץ הראשון על שלל הישגיו – נדמה לי, בתור מאזינה, ש88 היא עוף חריג, סוג של ילד מרדן, סורר, אבל עם לב זהב. כי למרות שרוב המוסיקה ב88 מוקדשת לרוק ולג'אז, יש מאחוריה המון המון נשמה. למי שכמוני כבר החל להתייאש מהטעם המוסיקלי המידרדר לתהומות במדינה הזו, מגיעה הישועה בדמות 88FM ומרגיעה, ולו במעט, את הדאגה למצב האיכות בארץ. כן, יש פה עוד אנשים שיודעים לזהות מוסיקה טובה. פפפיו. 

מספיק לבחון את שיטת בחירת השירים כדי להבין: האיש שמאחורי המיקרופון הוא עורך ומגיש - פה אין פלייליסט המוכתב על ידי חבורת פלצנים שמנסים בכוח לשקף את טעם הקהל (בכוח, אך ללא הצלחה יתרה במקרה של גלגל"צ). כאן יש שדרנים שאוהבים מוסיקה ומשדרים את המוסיקה שהם אוהבים; שטורחים ומחפשים רצועות שברור שקודם כל מדברות אליהם. הגשה אישית במלוא מובן המילה. קשה שלא להידבק בהתלהבות של שדרן שמציג שיר שהוא עצמו ישב ובחר בקפידה ומכל הלב, ובמקרים רבים זה מגיע יחד עם אנקדוטה או שתיים על השיר או על האמן. כמה מרענן לשמוע מפי המגישים משהו חוץ מדיווחי תנועה. דעה; יש דבר כזה. 

לכן הגיוני שלוח השידורים החדש של התחנה כולל כמה אנשים שמעניין לשמוע מה יש להם, באופן אישי, להגיד: מוותיקים כמו בן רד ובועז כהן (לו יש כבר עדת מעריצי פייסבוק נלהבת, ששפחתכם הנאמנה מודה שהיא חלק גאה ממנה), לצד שדרנים משובחים כמוגל אפלרויט, גלית גורא-עיני המתוקה-מבלי-להעיק וגדי ליבנה המקסים; התוספות החדשות כוללות את דורי בן זאב - האיש והכובע, דנה ברגר, ערן צור וגם את קוואמי ונדב רביד, שההחלטה לבטל את תכניתם "הקצה" בגלגל"צ חוללה סערה תקשורתית ועוררה את זעמם של מאזינים רבים.  זה היה המסמר האחרון בארונה של גלגל"צ בדרכה להפוך לתחנה חסרת כל לגיטימציה אמנותית, אבל סוף טוב הכל טוב – לדעתי, קוואמי ורביד הגיעו למקום הנכון. כאן יהיה מי שידע להעריך אותם. ועוד לא הזכרתי את שעת הביטלס של מודי זנדברג בכל יום שישי ב-16:00, עונג שבת צרוף.

אין לי מניות ברשות השידור ואין לי שום סיבה לכתוב את הפוסט הזה מלבד רחשי התודה שבלבי לתחנה המשובחת הזאת ולאנשים שלה. ברגעים אלה, תוך כדי שאני כותבת עכשיו, בוקעים צלילי "Young Americans" של דיוויד בואי מהרדיו, עושים לי שליכטה בלב ומוכיחים לי שעשיתי את הבחירה הנכונה. אכן, כמאמר הג'ינגל - "המוסיקה הכי טובה ברדיו".  88FM, אני איתכם. 

מימין: משה מורד (מנהל התחנה), קוואמי ובועז כהן

והערה/הארה נוספת - בזכות הפייסבוק של התחנה ושל התכניות, אני זוכה להיתקל ולתקשר עם עוד אנשים שאוהבים מוסיקה טובה. הנה משהו טוב שמארק צוקרברג עשה. 

הנה דף הפייסבוק של 88FM:

http://www.facebook.com/IL88FM

ערן צור בהופעה חיה באירוע ההשקה של האולפן החדש

NY Fashion Week - Alice + Olivia

לפעמים זה מרגיש כאילו רק לפני רגע נגמר שבוע אופנה אחד, וכבר מתחיל אחר ואין רגע לנשום וקשה לעקוב והראש מסתחרר מרוב טרנדים. מצד שני, אי אפשר לא להישאר מעודכנות... אז החלטתי שאני לא משגעת את עצמי, אני לא אצפה בכוווווול התצוגות, אלא אבחר רק את אלה שמתחשק לי לבדוק וזה מספיק בינתיים. ממילא כל מה שטרנדי כבר יגיע לכל מקום, אם נרצה ואם לא. 
שבוע האופנה לסתיו 2012 נפתח בניו יורק וכל ההוז-אנד-שמוז לא ישנים כבר כמה לילות, הבלוגוספירה בטרפת ולאנה וינטור בטח כבר כואבות הרגליים. אבל אין מה לעשות, סה-לה-וי ובשביל יופי צריך לסבול. 


התצוגה הראשונה שבחרתי לסקור היא של המותג Alice + Olivia, מותג שמסקרן אותי אישית כבר כמה עונות. בקולקציית הסתיו הזו אין בשורה מהפכנית, אבל היא כיפית, צבעונית (בניגוד למעצבים רבים העונה, שהחליטו להתמקד במונוכרומטיות ובצבעים נייטרליים, כמו שכבר הזהרתי שיקרה), והמחשבה שקפצה לי מייד לראש כשעברתי על התמונות מהתצוגה היא - בלייר וולדורף! זה הזמן להתנצל בפני כל מי שלא מכור לטמטמת המופלאה ששמה "גוסיפ גירל" (אין מצב שאני קוראת לזה "אחת שיודעת"), אז סליחה - או בעצם, שום סליחה. פאק שלכם. 
איפה היינו? כן, בלייר! כמובן! כמעט כל לוק יכול היה בקלות להתלבש על בלייר, או שבלייר היתה יכולה להתלבש עליו. הסטייל המדוקדק אך ייחודי של בלייר תפור בדיוק (חה.. תפור) על הקולקציה של Alice + Olivia. ולא מזיק גם שרוב הדוגמניות בתצוגה ממש מזכירות אותה. הנה תראו:

READ MORE...

קים בוסי תדגמן מידות גדולות וחזירים החלו לעופף מחוץ לחלון

קים בוסי תהיה הפרזנטורית של ML?? באמת?? 
באיזה יקום הבחורה הזאת מייצגת מידות גדולות??

Madonna Superbowl Live - Miss M Does it Again

הסינגל החדש של מדונה, Gimme All Your Luvin', טופטף לעולם בחלקים החל מיום שישי, קודם שוחררה דקה ממנו ורק אחרי כמה שעות כל הקליפ כולו. בקליפ מדונה עושה מה שהיא יודעת הכי טוב - מקפצת, רוקדת, נעזרת בשחקני חיזוק מגניבים-לכרגע (ניקי מינאז' והראפרית M.I.A.), מקיפה את עצמה בגברברים חסונים (במדי פוטבול) ובעיקר אוהבת את עצמה בלי הרבה ביגוד. השיר עצמו הוא לא יצירת מופת, כבר מזמן לא הוציאה מדונה איזו בשורה מוסיקלית חדשה, אבל את מה שהיא עושה - היא עושה הכי טוב. והיא גם נראית פנטסטי בקליפ, לעיתים אפילו מזכירה את מדונה בגירסת הניינטיז (תקופת Erotica המופתי). 

מדונה והמעודדות - מתוך הקליפ

עוד מתוך הקליפ - מדונה עושה את עצמה עושה את מרילין

כל זה הוא בילד-אפ לרגע הגדול - ההופעה המדוברת בהפסקת המחצית של הסופרבול, האירוע הטלוויזיוני הכי נצפה בארה"ב, שקרה ביום ראשון האחרון. מדונה בעצמה הודתה שזה חלום שמתגשם מבחינתה, וגם שהיא מתרגשת לקראת העניין. האמת, כשצופים בהופעה, רואים עליה את ההתרגשות, ויש בזה משהו מקסים - גם אחרי 30 שנה בפסגת העולם, מדונה עדיין מתרגשת. 


והאמת - היא עושה את זה שוב. לא יעזור לכל הגאגות והקייטי פריות, היא היתה שם קודם והיא היתה שמה אתכן בכיס הקטן, אם רק היה מקום לכיס איפשהו על התלבושות המטורפות שלה. מדונה שלפה מארסנל הלהיטים שלה את הדובדבנים הכי מובחרים: Vogue, Music, Express Yourself, Like A Prayer וכמובן הסינגל החדש, פלוס הופעות אורח של המעודדות מהקליפ, מינאז' וM.I.A.

מתוך ההופעה - Vogue

העיצוב מדהים - הבמה עצמה הופכת למסך ענק שעליו מוקרנות תמונות וסרטונים (שימו לב במיוחד לצילומים היפהפיים ב Vogue), והכל מגיע לשיא עם מקהלת הגוספל ב Like A Prayer, כשבתפקיד הניגרית עם הקול הענק - לא אחר מאשר סי-לו גרין, ליהוק מבריק בעיניי. בשלב הזה כל הקהל נוצץ מאורות והבמה הופכת למעין חלל  מואר; קשה לתאר במילים אבל יש לי תחושה שכל הנוכחים חוו איזו חוויה חוץ-גופית בשלב הזה. 


מדונה מראה לכולם שלא צריך שטיקים כמו פטמות-נחשפות-עאלק-בטעות (סורי, ג'נט, את כבר אולד ניוז) כדי להותיר חותם בדפי ההיסטוריה של הופעות הסופרבול. נראה מי יצליח להתעלות על זה בשנה הבאה. 


להופעה המלאה: תהנו
הנה הקליפ החדש: Gimme All Your Luvin'

טלוויזיה במיטבה

כמה הרהורים על המציאות הטלוויזיונית שבה אנו חיים, קרי - תכניות הריאליטי:


מעושרות: מה שהתחיל כגילטי פלז'ר אולטימטיבי, הפך לאט לאט לקרקס מטופש ונמרח, לא גילטי ולא פלז'ר. אתי חיה בסרט, ניקול קולנית (ניקולנית! הא!), דפנה מעניינת כמו חסה, לאה מעופפת וטלי מרחפת. הבחורה היחידה שהיה לי מעניין לשבת לשיחה איתה היא ענבר, אבל זה בגלל שהיא האישה היחידה שרגליה איכשהו מחוברות לקרקע והיא יחסית נורמלית, ובשביל נורמלי אנחנו לא מבזבזים תאי מוח יקרים. די, מספיק. 

ללא מילים. ניקולנית

האח הגדול: הבית בנווה אילן מלא בזכרים, אבל גבר אמיתי קשה מאוד למצוא שם. קים, איש אינטליגנט וחד-לשון, משתלח בכל מי שמעיז להתקרב לרדיוס שלו. כל סטודנט שנה א' לפסיכולוגיה יכול לראות שמרוב חומות הגנה הוא לא מסוגל לנהל תקשורת בסיסית אנושית, וזה די עצוב. ערן עושה קולות של בחור טוב, גבר-גבר, חלומה של כל פולניה, אבל מהצד הוא מזמין את כל הבנות לשמוע תקליטים אצלו בנסטי כדי שיוכל להרעיף עליהן מחוכמתו כי רבה, כלומר: תראי כמה שההוא עושה לך רע, ואת בעצם לא רוצה אותו, את רוצה אותי. אבל אני לא אומר את זה כי אני רוצה לצאת איתך, הו לא. אני רק מרעיף מחכמתי. 
וקטע שאותי הצחיק כאילו נלקח מסרט בורקס: סער, אדם חכם ונעים (אם כי מלא בעצמו), לוקח את דודו הצידה ועושה לו שיחת יחסינו לאן, או יותר נכון - שיחת-שמעתי-שאתה-רוצה-לדפוק-את-קותי-ואני-מת-עליו-אז-תיזהר-ממני; דודו - קפרא עליו - יושב, מקשיב, מהנהן, וממלמל "הבנתי" אחרי כל משפט של סער. סער מסיים את דבריו, טופח על שכם הדוב ורץ מהר להתחבא לפני שייפול לדודו האסימון. מה הבנת? לא הבנת. 


דה וויס: כן, אביב גפן זחוח ומאוהב בעצמו. כן, רמי קליינשטיין קצת מריח מגבינה שעברה את התאריך ביומיים. כן, שלומי שבת לא מדבר מספיק וחבל. וגם - כמה פעמים אפשר להראות סיכום-ביניים ועוד סיכום-שליש ועוד סיכומון של שתי הדקות האחרונות, ושוב להראות את זאתי מתחבקת עם המשפחה ואת ההוא שלא התקבל מושך בכתפיו בהכנעה? מצד שני - פורמט מהודק, בלי אודישנים מביכים, בלי זייפנים חסרי מודעות עצמית; עם ארבעה מנטורים שבאמת מבינים את הביזנס ובעיקר - באמת מבינים מוסיקה; וגם - אפשר לשיר באנגלית! אחרי עשר עונות של כוכב נולד, כשכבר נטחנו כל השירים הישראליים והנה הזדמנות לתת מקום גם למוסיקה לועזית. והכי הכי חשוב - בלי צביקה הדר. אפשר לומר שהתמכרנו. 

Happy Birthday David Bowie

David Robert Jones was born on January 8th, 1947, in Brixton, England. In order to avoind confusion with Davy Jones of The Monkees he changed his name to David Bowie.

Bowie became an icon of pop culture, influencing music, fashion, production and gender politics. 

He was the first pop star to announce his bisexuality, he wore crazy outfits, he did insane amounts of drugs and he made amazing music. It's impossible to imagine today's pop culture without this man and his fearlessness. Without Bowie there would be no Madonna, Michael Jackson, Nirvana, Lady Gaga, Radiohead - to name just a few.

He is often referred to as a rock chameleon, but the thing about chameleons is that they blend into their background, while Bowie has always done just the opposite. 

Bowie hasn't made any new music since 2003, and has pretty much retired from the music business. 

In the fashion world it's become tres-trendy to pay homage to Bowie recently, with big-time names such as Kate Moss posing as Bowie or in Bowie-inspired photos. Here's a sample:

Kate Moss as Ziggy Stardust for Vogue Paris, Dec. 2011

The original

Iselin Steiro as The Thin White Duke, Vogue Paris, Oct. 2010. More photos here

The Thin White Duke

Happy Birthday, David Bowie. Stay healthy.

Jak & Jil Are Back Up the Hill

Tommy's back! After a long absence from his famous streetstyle blog, Tommy Ton - aka JAK & JIL - is back on the air, with his signature photos that capture fashion and style moments, usually from the streets outside fashion weeks. Ton is also the streetstyle photographer for Style.com, the online mecca of fashion. Truly an inspirational blog, so glad it's back up!

(All photos taken from JAK & JIL)

The man himself - Tommy Ton